צו פיוס

נשות הכותל - למה הן צריכות לעניין לכן (וגם לכם) את השחלה השמאלית / מיכל ברמן

צו פיוס, 12.5.2013

ביום שישי הסוער, הוצף הפיד שלי במסרים בעד ובגנות אירועי הכותל; פמיניסטיות דתיות (חסרות חוש הומור...) תמכו בכל ליבן במאבק של נשות הכותל על זכותן להתפלל במקום הקדוש. 'דוסים' מן הסוג הישן שלא מבינים למה קבוצה של פרובוקאטוריות צריכה להתעטף בטלית רק כדי לעצבן אותם. ובתווך, ישראלים שאינם דתיים במיוחד ואינם אידיאליסטיים במיוחד, שלא הבינו למה מלחמת הדתות בין הזויים חשוכים לבין הזויות אמריקניות צריכה לעניין אותם או את ה"שחלה השמאלית", כפי שהתבטאה חברת פייסבוק שנונה במיוחד.

אז למה הכותל, שמייצג עבור רבים מונומנט שאבד עליו הכלח, צריך לעניין את השחלות וגם את יתר איבריו של הישראלי הממוצע?

יש לכך מספר סיבות טובות: שיויון זכויות לנשים, חופש הפרט וחופש הפולחן אליו זכאים אזרחים במדינה דמוקרטית, דמותה של מדינת ישראל בעולם ובפרט בעולם היהודי הן כמה מהן. אבל ברשותכם אני מבקשת להתמקד דווקא בסיבה פרוזאית יותר, הנוגעת, ברוח הגזירות הכלכליות, לכיס.

כדתלשי"ת, מרבית חבריי הם עדיין דתיים או דתלשי"ם. השפה התרבותית המשותפת עליה גדלנו מחברת אותנו, גם היום, שנים אחרי שיצאנו בשאלה. אבל לשמחתי התברכתי גם בחברים חילוניים למהדרין, שנולדו למשפחות חד-כיוריות והם נטולי תסביכים שהחינוך הדתי כה מיטיב להחדיר לנפש ילדיו הרכים. תסביכי ערכים (אנו טובים יותר), תסביכי מיניות (אנו טהורים יותר) ותסביכים כלליים מסוגים שונים ומשונים.

אחת מחברותיי החילוניות, אף פעם לא הבינה את העיסוק שלי בנושאי זהות יהודית. היא לא הצליחה לקלוט למה קבוצה של כמה נשים רוצות להתפלל בכותל צריכה להטריד אותה. הכותל הוא מקום פרימיטיבי שאינו רלוונטי לחייה,  תפילה אינה אקט רציונלי ולכן זה ממש לא מעניין אותה מה הולך שם.

כשהחברה הזו התחתנה, היא פנתה מכוח האינרציה אל הרבנות. שם נתקלה במדריכת כלות, שהסבירה לה כיצד מתנהלים ענייני האישות בין בעלה (ובועלה) לבינה. היא לא חסכה בתיאורי אימה על הילדים המעוותים שייצאו לה אם לא תקפיד על טבילה ועל שבועיים התנזרות בכל חודש. חברתי, בהיותה בחורה חילונית נטולת תסביכים מיניים, לא ביקשה הדרכת כלות, וידעה מצוין כיצד מתנהלים ענייני האישות בין בן הזוג שלה לבינה. אבל כדי להתחתן במדינת ישראל, היא היתה חייבת לעבור את השיעור הטראומטי ההוא.

השנים חלפו. לאחרונה החברה הזו איבדה את אמה. כישראלית מודרנית היא לא ממש התחברה לטקס של החברה קדישא. למודת ניסיון מר מן הממסד הרבני, פנתה לקיבוץ עינת; שם, בבית הקברות הפרטי, קברה את אימה בטקס משפחתי אותו ניהלה רבה רפורמית. התענוג הזה עלה לה במיטב כספה.

אם נחזור אל השחלות שלכם,  ציבור ישראלי יקר, מאבקן של נשות הכותל אמור להזיז לכם בדיוק בגלל  סיפורה של החברה שלי. המונופול שתפסו גורמים שמרניים באורתודוכסיה על כל מה שקשור במעגל החיים שלכם, הוא הרסני. הוא פוגע בזכויות היסוד שלכם. הוא פוגע בכיס שלכם. היהדות לא חייבת להיות אותו גוף מיושן וחסר רלוונטיות שצריך "לבלוע" בכל מגע עם הרשויות. גם בתוך האורתודוכסיה ישנם לא מעט רבנים מודרניים ואמיצים שמהווים הנהגה רוחנית משמעותית ובתוך עמם הם יושבים. מלבדם ישנם גם זרמים פרוגרסיביים שאין שום סיבה שיופלו על פי חוק, רק בגלל עצמה פוליטית של קומץ רבנים חשוכים. וכמובן יש את האופציה האזרחית. במדינה דמוקרטית, כל אחד מכם אמור לבחור מה מתאים לו.

ולכן, גם אם אתם אתיאיסטיים מוחלטים, והתפילה בכותל נראית לכם כמו שיחה עם חבר דמיוני של מיעוט סהרורי כזה או אחר, זה עדיין המאבק שלכם. העובדה כי אדם נאסר וסובל מאלימות בגלל הדרך בה בחר להתפלל – היא תעודת עניות לחברה הישראלית. אל תתנו לקומץ של רבנים קיצוניים להשתלט על הכותל, מתוך סברה שהרוב הישראלי הוא בור או אדיש למה שמתרחש בו. אל תתנו לו לקבוע כיצד ייראו האירועים החשובים ביותר בחייכם. המאבק כאן הוא אינו על תפילה כזו או אחרת, אלא על דמותה של מדינת ישראל.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.