צו 8 למשורר יחזקאל נפשי

צו 8 למשורר יחזקאל נפשי

13.6.2011

צו 8 - תעודת הזהות הערכית של דמויות מפתח בציבוריות הישראלית.

הוא עבד עבודת כפיים בקיבוץ, עד שהפך למשורר מוכר. התגורר שנים מספר בהודו, ומתרגם שירה הודית לעברית. זוכה פרס "אייזנברג". עורך את תערוכות "שיח-משוררים" בגלריה "גרוס". מגיש את פינת הספרות והתרבות ברדיו ת"א, 102 fm.

1. לאום: יהודי או ישראלי?
אני איני מוצא הבדל כה מהותי בין השניים. כלומר בתפיסתי שלי ההגדרות כרוכות זו בזו עוד מימים עברו, ומאוגדות זו בזו. אני איני סובר, בדומה לאריסטו, שהאדם הינו חיה פוליטית. בעבורי היהדות, או הישראליות, הינה הרבה יותר מתפיסה קוגנטיבית או לאומית כלשהי אלא יותר מהותית. זהו מצב שלו ערך כלשהו. בעבורי, לערך זה יש משקל רב. משקל דתי !

2. דת ומדינה: ביחד או לחוד?
הדת והמדינה מאז ומעולם פסעו יד ביד יחדיו. כמובן שקיימים כאלו אשר מתכחשים לעובדה זו, אך היסוד אימננטי של הישראליות או היהדות כרוכים ראשית כל במובן הדתי. ההיררכיה הינה ראשית כל דתית. בלא הדת היהודית לא הייתה קמה מדינה ליהודים, ואז לא היו ישראלים. כלומר אילו נבטל את הדת, כל אלו אשר מניתי לעיל יבוטלו ממילא. בימינו התרבות היא אנטי-דתית. יש להצר על כך, באמת.

3. חברה: השתתפות שווה בנטל?
הסוציאליזם נכשל כישלון חרוץ. ניתן לראות את זה מכל עבר. הרעיון הקיבוצי לא צלח את השנים, ולצערי, הפכנו מדינה קפיטליסטית. את זאת, לצערי, גם ניתן לראות מכל עבר. אני הלא אדם שגדל בקיבוצים שונים. אני עוד זכיתי לעבוד במשכורת שווה לאלו שעבדו במרפאות השניים, תוך שאני הייתי חורש את מטעי האבוקדו וכפות ידיי הפכו מיובלות בשל כך. זה לא משנה את העובדה שהיה בזה יופי כביר, אף הרמוניה. ייתכן כי הרעיון הסוציאליסטי היה נכון לשעתו ותו לא. אם כן, הלא שזה מתאר נוף מדיני עגמומי. הרמח"ל כתב פעם, כי חטא הוא דבר הנעשה למען המוגבלות של עצמו ותו לא. כזה הוא הקפיטליזם.

4. שבת: איך צריכה להיראות השבת הישראלית?
בפרישות מוחלטת. וכשאני אומר פרישות, כוונתי היא לא לחשוש להגיף את החלונות או לא לפתוח את הגז, אלא בפרישות מנטאלית. להיכנס למצב תודעתי של חופשה מימי העמל. אני סבור כי הכל נע במעגלים ולא במישור אינסופי. כלומר שעל-מנת להמשיך את ימי העמל, צריכים להגיע לנקודה בה חדלים. הנקודה הזו היא השבת!

5. חינוך: מהו המסלול האידיאלי מבחינתך?
לחיות את החיים למען המשמעות העמוקה שלהם, שהיא-היא הקונקרטית ביותר. על אדם, בעיניי, לעשות מה שהוא עושה על האדמה הזו לשם שמים בלבד. כלומר למען הגרעין המסתתר מאחורי הגרעין עצמו. כל מה שנעשה לשם שמים, זאת-אומרת למען המשמעות העמוקה שלו, הוא קביל בעיניי.

6. אזרחות: הפגנת הענק חשובה הבאה צריכה להיות בנושא:
הפגנה אנטי קפיטליסטית. אנטי-דיכוי אזרחי. אני אומר את זה כי אני מתגורר בחלק העני של עירי. אני לא מתבייש בזה אלא להפך, אני חש גאווה על כך. לאנשים הדלים אשר מתגוררים בקרבתי אני חש קרבה גדולה מזו לאלו אשר אני נתקל בהם והם מתגוררים בצפון-תל אביב, בשיכון ל' וכיוצא באלו. יש בהם משהו אנושי יותר, חם ובלתי-כהה, ואני חש כי לא חטאתי להם. אני חש מקורב להם, ויודע כי מרביתם ממש נלחמים מידי-יום על לחם יומם.

7. מעורבות: קיבלת צ'ק פתוח, איזה פרויקט חברתי אתה מקים?
קרן השקעות לנוער שמגיע ממצוקה כלכלית! ללא ספק!

8. קפה: עם מי מהמחנה השני תרצה לשבת לקפה? עם מי בשום אופן לא?
מוכן לשבת עם כל אדם אשר יסור לשולחני. שוב, כל עוד האיש אשר ניצב למולי נכון לשיחה ולפתרון הדדי, אני אהיה שם. מעבר לכך, אני אף יעודדו לבוא.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

ושוב הם באים לביקורים. החברים הללו, שעזבו לא מזמן לטובת עתיד טוב יותר להם או לילדיהם. "איך אתם חיים פה בחום הזה". יגיד הרווק.

מכנסונים ועקבים. המחאות מדגישות את האבסורד שבנהלים הללו
גלית דהן קרליבך
קשה להיות בחורה אנלוגית בעולם סלולרי