חלוקת מזון לנזקקים. צילום: פלאש 90

כוחנו בדלותנו / יונתן יבין

סופסוף מצאנו לנו, בני כל הפלגים והעדות, אויב אחד להתלכד מולו: העושק. האם בשביל זה העלה אותנו הקדוש ברוך הוא לארץ הבחירה - שנחטא בגאווה, ביד חזקה ובזרוע נטויה משלנו? יונתן יבין עושה סדר.

יונתן יביןמתנה נחמדה לפסח קיבל העם מממשלתו: ייקור ועוד ייקור. החשמל, הבנזין, ובוודאי יש עוד שניים-שלושה מוצרים ושירותים שהציבור הישראלי, קהל שבוי וצרכן לא לגמרי שפוי, יוביל אליהם את ארנקו המתרוקן כצאן לטבח. מחרות לעבדות אנו נעים ולא להיפך, מגאולת מדינת היהודים לשיעבוד מירוץ העכברושים, מיום טוב לסבל התחרות החופשית (כל עוד היא בין האוליגרכים ועל גבינו). לא גומרים את החודש, כן גומרים את החופש.

בסדר הפסח מנהג לנו להזמין אל השולחן כל דכפין וכל דצריך, כל רעב ונזקק. ואולם עם חלוף הימים ודווקא לעת אביב, נקשרים בשמי פרנסתנו עבים שחורים, מבשרי רע, ונדמה שלא ירחק היום שבו מספר הנזקקים והרעבים יעלה על זה של מי שידם משגת לארח ידיד בעת עוניו. השתא במעמד הביניים, לשנה הבאה בארעא דישראל השלישית, בואכה קו העוני.

סופסוף מצאנו לנו, בני כל הפלגים, העדות והמחנות, אויב אחד להתלכד מולו: העושק. ומוכרח אדם יהודי להרהר לעצמו, שעה שהוא מגיד לבנו את סדר פסח, אם לא באנו אנו, צאצאי חוצי ים סוף, על איזה עונש ערמומי ופיוטי. שהרי ודאי העלה אותנו הקדוש ברוך הוא לארץ הבחירה ביד חזקה ובזרוע נטויה, שלא על מנת שנחטא בגאווה, ביד חזקה ובזרוע נטויה משלנו.

---

אני חושב על משה, גדול מנהיגי היהודים בכל תולדותיהם, שאינו דומה לאף אחד ממנהיגי ימינו. בינקותו ניצל הצלה מפעימה מהשמד אשר גזר פרעה על כל התינוקות הזכרים, כשהונח בתיבה ושולח אל מימי הנילוס, נהר אפריקאי פראי ורחב ידיים, לא איזה נחל מזרזף בגולן. ההשגחה האלוהית לא פסה ממנו ואף הגדילה להשיט אותו היישר לזרועותיה של בת מלך, שהעניקה לו חיי תפנוקים.

ואף על פי כן, כשראה משה את הנוגש המתעלל בעבד שלא ידע כי מבני עמו הוא - ודאי עניין שגרתי לגמרי באותה תקופה - התערב והגיב בחומרה על חוסר הצדק הגס. הוא הרג את הנוגש וקברו בחול, ומיהר לברוח למדבר. מדוע? הרי היה נסיך, ודאי הותר לו לקטול את מי שהתחשק לו. נניח לקושייה זו, ונוסיף שבסיכומו של דבר הפך משה לרועה צאן מגמגם, שבכל זאת מתווכח עם האל כאשר זה מטיל עליו את משימת ההצלה של עם שלם. מתווכח - ומשלים עם גורלו.

 פלאש 90
השתא במעמד הביניים, לשנה הבאה בארעא דישראל השלישית. חלוקת מזון לנזקקים. צילום: פלאש 90

לא היתה לו בלוריתו של מועמד זה, ואף לא לשונה הרהוטה של המתחרה ההיא, הוא לא התאווה לשלטון ולמנעמיו, והובלתו של עם שלם וקשה-עורף במדבר היתה לו לצנינים. ובכל זאת קם והלך, ואיים וגם קיים, חילץ והוביל והזין, והוריד אל העם תורה מסיני. מקץ שנות שקיקה ונדוד, נגזר עליו לבסוף להשקיף על הארץ המובטחת ולא לבוא אליה. היום ודאי היו אומרים עליו שהוא לא עובר מסך, שהדיקציה שלו נוראית, ושאין לו שום כריזמה, ושמבקר המדינה צריך לבדוק איך הוא סידר לאחיו ג'וב כזה.

---

בערב שבת נתכנס רובנו עם משפחותינו לחגוג את ליל הסדר. כולנו נקרא בחיבה ובגאווה, בצחוק ובהתרגשות אותו סיפור מופלא, שחלק ניכר ממנו כבר לא מבינים בני דור הכאילו-כזה-וזה. אך עדיין נמנה את המכות אגב טבילת זרת בכוס, ועדיין נגחך ברשעות על מי שנפל בחלקו לקרוא את תפקיד האח הרשע, ועדיין נשיר יחד אחד מי יודע, וכולנו נחניק צחוק כאשר יגיד מי שיגיד את שמו של בן-זומא.

מזרחים, אשכנזים, יוצאי חבר העמים לשעבר ובני העדה האתיופית, חובשי כיפה סרוגה, חרדים וחילונים, ימנים ושמאלנים, נשים וגברים - כולם יגידו לבניהם. אך אולי כדאי להתעכב קצת יותר על "דיינו", אותה שירת הודייה והסתפקות צנועה במעט, ולהרהר מעט יותר לעומק בפשרה הנאה.

חג חרות שמח לכולכם.

מאמרים נוספים מאת יונתן יבין
מיהו מסורתי? קמפיין שישישראלי עיצבן ומגדיר מחדש
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

ושוב הם באים לביקורים. החברים הללו, שעזבו לא מזמן לטובת עתיד טוב יותר להם או לילדיהם. "איך אתם חיים פה בחום הזה". יגיד הרווק.

מכנסונים ועקבים. המחאות מדגישות את האבסורד שבנהלים הללו
גלית דהן קרליבך
קשה להיות בחורה אנלוגית בעולם סלולרי