דפני ליף ואיציק שמולי. צילום: פלאש 90

במחאה על המחאה / יונתן יבין

קיבלתם גב, תקשורת מגוייסת, תפילה של כולנו לשינוי. אבל כשקמו מנהיגים חדשים אזרחיים הייתם הראשונים לזלזל. יונתן יבין כועס על דפני וסתיו

יונתן יביןכמה טוב שהמחאה התחדשה. התחדשה - כמו רהיט ישן שעבר רסטורציה, אולי גם נצבע שכבה טריה של לכה. בסופו של דבר היא לא היתה מה שחשבנו, אם כן, לא אחד המהלכים החשובים בתולדות המדינה, לא הרגע שבו קם רוב הציבור הנושא בנטל ומממן את כל היתר, ואמר די, עד כאן. בסופו של דבר צדקו הציניקנים, המבקרים שזילזלו, מי שקראו לדפני ליף וחבריה "מפונקים" והשיאו להם שלל עצות, כמו לא לגור בתל אביב היקרה או להשיג עבודה אמיתית.

באמת, היא כמו סדרת טלויזיה, המחאה הזו. הגיע הקיץ, המחאה חוזרת לעוד עונה, ונראה מה יהיה, איזו דרמה תתפתח, ואם הצבע הסגול ישלוט, כי עם הצהוב הזה אי אפשר הרי להישאר. נצטרך גם משהו חדש במקום כובעי הקש. ומוטב שיהיו משימות קצת יותר מגניבות מהעונה שעברה, אולי אפילו ישברו חלון ראווה בכיכר המדינה.

כן, בסדר, התחדשה המחאה. בוקר טוב לה, באמת. כמו דב הלכה לחרוף, אבל אנחנו שעמדנו ברחובות וזעקנו במלוא לב, חשבנו אותה ללביאה זועמת והתאכזבנו ממנה וממנהיגיה קשות. אז אתם יודעים מה? לא צריך את המחאה שלכם. תנו לנוח. מספיק חם ודקירות כאן. אל תחזרו לעוד עונה.

---

אני כועס בשמו של ציבור שיצא אשתקד לכיכרות ברבבותיו, ולבו ניצת באמונה ותקווה. הוא העניק לחבורת הצעירים הנדירה הזו כוח וגב, ובסופו של דבר קיבל פול-גז בניוטרל. מי שקמו ואמרו "די" כה חינני ומקורי, שלקחו אוהלים לרחובות וסחפו אחריהם מדינה שלמה, אמרו בסופו של דבר "די" משועמם גם לעצמם.

 פלאש 90
מנהיגי המחאה החברתית לא עשו מאומה עם הכוח הכביר שקיבלו. דפני ליף ואיציק שמולי עם הנשיא (פלאש 90).

ברצינות, מה הם כבר עשו? הרי נתניהו הודיע על בחירות והם המשיכו לישון בעמידה. איפה פריטת האהדה הציבורית להון פוליטי? איפה המפלגה ישרת הדרך ונקיית הכפיים שכולנו היינו מצביעים לה בהמונינו, כדי לתקן סופסוף את המדינה המקולקלת הזו? מזל שהתבטלו הבחירות בסוף, קיבלנו הדגמה. קשה גם לצפות שבשנה הבאה, לכשהן תתקיימנה, התמונה תשתנה. מנהיגי המחאה החברתית לא עשו מאומה עם הכוח הכביר שקיבלו. הם הסתפקו בברוגז עם ועדת טרכטנברג, וחוץ מזה כלום.

צדקו המבקרים. צדקו אלה שזילזלו. זו באמת חבורה של מפונקים. זה באמת היה טרנד, אופנה חולפת. נהייה קצת קר וכולם קיפלו מדפים והסתלקו מהמציאות כדי לבהות בריאליטי. היוזמה היחידה שקמה כתוצאה ישירה מהמחאה, היא מפלגתו המשונה של יאיר לפיד, שמיום ליום מצטיירת כבדיחה. יריביו מבינים שלא צריך להשקיע יותר מדי מאמצים בהחרבת תדמיתו; הוא כבר יעשה את העבודה לבד.

והאזרחים? די, עייפים. אפילו סבלנות להחרים את עשקניות השוק כבר אין להם. גם מזה הם השתעממו, גם מהתקוה לחיים טובים יותר נמאס להם. זו התנהגות שמזכירה מאד תיעוב עצמי.

---

כי בסך-הכל מה? הגיעו מים עד נפש ואנשים יצאו לרחובות וצעקו והפגינו. ואז חיכינו שיובילו הלאה, ובא מועמד ושמו לפיד, ובאו עוד כמה מועמדים אחרים שידועים בנקיון כפיהם וביושר דרכם. ומה בתמורה להתגייסותם למערכה? הם נשטפו בצוננים. ומי המתיז ומי המשפריץ? לא רק המתנגדים הפוליטיים הצפויים (החרדים והליכוד נגד לפיד, למשל) אלא הציבור ההוא מהכיכרות, מהרחובות, זה שהרגע זעק לישועה, הציבור שלהם.

לציבור הזה שום דבר לא מספיק. פחות מבן גוריון מספר 2 לא טוב לו. הוא מתייחס למנהיגיו צרכנית, רוצה שיהיו מנהיגים פלזמה. לרגע מסירים את הכובע לפני אזרח טוב שזינק למדמנה המדינית, ואז עורכים לו משפט שדה שטוף זלזול. בצדק גוועה המחאה, אם כך; שהרי הציבור שתמך בה לא רוצה כלל להיוושע, לא מאמין בסיכויו להיוושע.

מאמרים נוספים מאת יונתן יבין
מיהו מסורתי? קמפיין שישישראלי עיצבן ומגדיר מחדש
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

ושוב הם באים לביקורים. החברים הללו, שעזבו לא מזמן לטובת עתיד טוב יותר להם או לילדיהם. "איך אתם חיים פה בחום הזה". יגיד הרווק.

מכנסונים ועקבים. המחאות מדגישות את האבסורד שבנהלים הללו
גלית דהן קרליבך
קשה להיות בחורה אנלוגית בעולם סלולרי