אלימות נגד מהגרים בת"א. צילום: פלאש 90

ישראל היפה / יונתן יבין

אולי הישראלי החדש, זה שזורק ביצים ופורע בזרים, הוא הפטריוט האמיתי? יונתן יבין לא מסתגל

יונתן יביןדרך ארוכה עשינו מאז היתה ישראל יפה וזכה, והישראלי מופת של אומץ ויושרה בעיני הגויים. אפשר אומנם שהתרחקנו די עשורים מהשואה, ואט אט מרגישים בעולם שחייבים לנו פחות ופחות, וכך שבה האנטישמיות וזוקפת את ראשה המכוער, כשהיא נתלית במיני הצדקות עצמיות שקריות. ואולם אפשר גם שסתם התקלקלנו, שהפכנו לגסים בכל תחום, שאיבדנו את הדרך, ועל הדרך: גם את הדרך-ארץ. כלומר שחלק מהזעם שמופנה כלפי ישראל מוצדק, שהרי הוא מופנה כלפיה גם מבפנים, מרוב אזרחיה.

בכנות, איני סבור שלישראלי כיום יש סיבות רבות לגאווה. קשה כאן, ולא תנאי האקלים יוצרים את הקושי, אלא האנשים. הרחובות מלאים אלימות ועוני, מסדרונות השלטון גדושים מקורבים ופקידונים תככניים שמחליפים מעטפות להנאתם, ובמקרה הטוב נמים על משמרתם. היושרה נעלמה, התפוגג גם הרעיון שכולנו כאן נלחמים לשמה של מטרה אחת, ושיש זוהמה שלא נסכים לטנף בה את ידינו. בישראל 2012 מותרים הרבה דברים שהיו בבחינת טאבו מקודש רק לפני 10 שנים.

איני חושב שיש סיבה להתגאות בהתנהגות הלאומית הגסה הזו. אך אולי אני טועה.

---

אולי בעצם כשמשליכים ביצה על פליט סודני, ומצלמים זאת אגב גיחוך ליוטיוב, מדובר בפטריוטיות מסוג נשגב, עילאי, של יהודי חדש שאני פשוט לא מצליח להיות. אולי אותם המונים שהתנפלו בעשרותיהם על מכוניתו של זר שחום עור, שבסך הכל עבר ברחוב הלא נכון בשעה הלא נכונה, גדולים וחכמים ממני באהבת המולדת שלהם. אולי גם עלי להעז וללבוש גופייה ועליה הכיתוב "מוות לסודנים", ולגשת ולנפץ חלונות ראווה של בתי עסק שקהלם אפריקאי.

 פלאש 90
אולי מדובר בפטריוטיות מסוג נשגב של יהודי חדש? אלימות נגד מהגרים בתל אביב. צילום: פלאש 90

אולי אני תבוסתן. סמולן. יהודון קטן שמקומו חזרה באושוויץ. אולי באמת מגיע לי עונש מוות. או להישרף בגיהינום ביחד עם כל הערבים. אני רק מצטט כאן, לא ממציא אף לא אחד מהעונשים והאיחולים הלבביים הללו. אולי באמת אבין את עליונותו של הלאומן הנוקשה, שמסרב לקבל דעה אחרת משלו עכשיו כשסופסוף יש לו מדינה, רק כאשר סודנים יאנסו את הבת שעדיין אין לי?

שוב, אני רק מצטט, לא ממציא. מצטט את הישראלי היפה החדש.

---

אני לא חושב שהם ישראלים יפים, ואני חושד שהם חושבים שכן. אני חושב שהם רואים את עצמם, כל אותם פורעים, כמין יהודים אמיצים, אמיתיים ונאמנים יותר מאיתנו, שלא מפחדים להתלכלך קצת כדי לנקות את המדינה, גם אם פירושו של דבר הוא "לעבור על החוק", שחוקקו הממשלות הסמולניות בראשות בג"צ ורבין, כמובן. תמיד יהיה להם רבין להתרפק עליו באישונים יוקדים ממשטמה.

אני חושב בצער שהאנשים הללו חיים בתחושה כרונית שמישהו משתוקק להשמידם, לגנוב את משרותיהם ולעבר את בנותיהם. אם לא הערבים אז האתיופים, ואם לא הם אז הסודנים, ואם יירדמו על המשמרת ולו לרגע, ודאי ימכרו הסמולנים הבוגדים את הארץ לחמאס תמורת שנקל. אלה ודאי חיים טראגיים, כחייו של כל פרנואיד, משום שאינם חיים, בעצם, אלא מין מנוסה תמידית. ובזמן מנוסה אינך עומד ומביט על יופיו של פרח ואינך נהנה מהארץ שעליה נשבעת בחירוף נפש שכזה להגן.

גם מעשיהם התוקפניים אינם אלא מנוסה: תהלוכה מתריסה היא בעצם מנוסה, וגם ביצה מושלכת ואבן שנזרקת לחלון ראווה. כל אלו צורות של מנוסה מפני מה שאי אפשר לברוח ממנו: האמת. והאמת לדידם של כל אותם ישראלים יפים חדשים, היא תמיד מרה ואחת: האידיאולוגיה שעליה נבנה עולמם, אין לה בעצם רגלים. לא "שתי גדות" ולא "מדינת הלכה". בעומק ליבם הם עצמם יודעים זאת היטב, יודעים ופוחדים ותוקפים. את החלש, כמובן. כי פחדן הרי נשאר פחדן.

מאמרים נוספים מאת יונתן יבין
מיהו מסורתי? קמפיין שישישראלי עיצבן ומגדיר מחדש
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

ושוב הם באים לביקורים. החברים הללו, שעזבו לא מזמן לטובת עתיד טוב יותר להם או לילדיהם. "איך אתם חיים פה בחום הזה". יגיד הרווק.

מכנסונים ועקבים. המחאות מדגישות את האבסורד שבנהלים הללו
גלית דהן קרליבך
קשה להיות בחורה אנלוגית בעולם סלולרי