בני נוער. צילום: פלאש 90

אין כזה דבר "נוער חילוני" / יונתן יבין

לא, יונתן יבין לא השתכנע שהנוער הישראלי הוא אלים ואונס. במפגשי סופרים הוא פוגש את אלה שלא עושים כותרות אדומות בעיתון, בני נוער ציניקנים אך נחמדים, וסומך עליהם שיתבגרו להיות מבוגרים נוירוטים בדיוק כמונו

פרויקט מיוחד: נוער ישראלי - תמונת מצב 2012

יונתן יביןכשצריך להודות באמת, מוטב לעשות זאת בהכנעה, ולשמור לכל הפחות על הכבוד העצמי. כך חנכו לנו, הנערים החילונים, בירושלים של שנות ה-80. ובעצם, זה לא לגמרי נכון. בעצם למדנו שכדאי להשתמט, להתנער מאחריות בכל דרך, לטפול את האשמה על זולתנו, לברוח מזירות תעלולינו, ומי שנתפס - זבש"ו, קיצור של "זו הבעיה שלו", פתגם שרץ אז חזק, וכולו הלא היפוכה של ערבות הדדית. הרי לכם ערש הקפיטליזם החזירי.

ואולם בסופו של דבר לא צמחנו להיות אוליגרכים או פושעים. את מעשי הקונדס זנחנו בבגרותנו האפרורית, שכולה השכמה שנואה, עבודה מפרכת, משכורת שרק מזינה את החוב הנצחי, שגרת מעמד הביניים הקורס. היינו לשומרי-חוק שתורמים למדינה את חלקם ולרוב גם מעבר מכך, כי אחרים לא תרמו; כי שכבות שמגדלות נוער למופת, גדוש ערכים כרימון וכל אורחותיהן נופת-צופים, לא תרמו.

כשיש להודות באמת, כאמור, מוטב לעשות זאת וחסל, כמו שאמרו או לא אמרו חז"ל. וה"אמת" שמקובל לפלוט אותה בתקשורת, היא שהנוער החילוני נורא ואיום, רוקד ודוקר, מכייס ואונס. אך למעשה, רוב הנוער החילוני דווקא רגיל ונחמד, מקסים אפילו. קצת מתריס ומסוגר, מעט חסר נימוס, אך זאת כדרכו של נוער שמחונך לחשיבה חופשית, קוראת תיגר. נוער כזה, מובטח שכל פרט בו יצמח לבגרות ויאמץ בחופשיות קוד ערכי שמתאים לו, ויצטרף לשכבת בוגרים נורמטיביים ומרוטי עצבים כמו שלנו.

---

וצריך לומר עוד אמת: אין דבר כזה, "נוער חילוני". זו קבוצה אדירה ומגוונת מאין כמותה, שמונה את כל פלחי האוכלוסיה שבמקרה הם גלויי ראש. יש בה אשכנזים וספרדים, שומרי מסורת ואגנוסטים, עולים וצברים, מן העיר ומן הכפר, מההון ומהעוני. וממילא כל אדם הוא כשלעצמו, ואין נערה זו כנערה זו. טפשי ואפילו מסוכן אפוא לדבר על איזה "נוער חילוני" אחד. אבל העובדה היא שמדברים גם מדברים, ולרוב בהקשר שלילי.

 פלאש 90
רוב הנוער החילוני דווקא רגיל ונחמד, מקסים אפילו. למצולמים אין קשר לכתבה. צילום: פלאש 90

שוב ושוב אנו נתקלים בעיקומי אף כלפי אותה חיה ששמה "הנוער", במיוחד בהקשרים של אלכוהול, סמים ופלילים. אהה, חושבים לעצמם הטהרנים והצייקנים, איזו הידרדרות ערכית, איזו פשיטת רגל מוסרית של החילונים. הרי בגילם אנו העברנו זקנות את הכביש גם אם התנגדו, וכשלא התנדבנו להכין עבור המחתרות פגזים מסירים מותכים, התאמנו בדיבור מנומס והסבנו זה עם זה לתה. הזכרון דרכו לרכך עובדות לא נעימות לחוויות נוסטלגיות. אבל לא היינו טובים מהם.

אומנם פשיעת נוער לא הופיעה בעיתונים מדי בוקר, אך על כך יש להגיד שהתקשורת לא היתה מפותחת וזריזה כמו היום. שנית, בל נשכח שאנו, ישראלים בני 40 כיום, הם מגדלי הנוער הזה, וגם מי שמתלוננים על חינוכו. אם יש טעויות, הרי שהן שלנו, לא של אף אחד אחר. היד שהרפתה מהרסן היא ידנו, והיד שצריכה לשוב ולאחוז בו היא ידנו.

--

ולסיום, ל"נוער" הזה יש עוד כמה נציגים, לא רבים, בערך מיליון, שהם דווקא בסדר. הכוונה היא לרוב הנערים והנערות שלא מגיעים לעמודי החדשות, ואם כן, אז לעמודים האטרקטיביים פחות ולרוב בהקשרים של התנדבות או הישגיות יוצאת דופן, למשל זכייה באליפות העולם במתמטיקה, שחמט או רובוטיקה. יחסי הציבור של היפה טובים תמיד יותר מיחסי הציבור של החנון.

יש גם נערים ונערות שעימם אני נפגש להרצאות, במסגרת עיסוקי כסופר שכותב לנוער. הם רהוטים, אוהבי ספר, מצחיקים, שאלותיהם נבונות להפליא ולתשובותי הם מקשיבים ברצינות שמעוררת בי לא פעם חרדה גדולה, משום שאני יודע שהם מתעצבים בו-ברגע. זה נוער נהדר, הנוער החילוני האמיתי מבחינתי, הנוער הסמוי מהעין. אבל דעו שהוא שם. הוא הרוב. כשאני חושב על "נוער", אני משתדל לחשוב עליו.

מאמרים נוספים מאת יונתן יבין
מיהו מסורתי? קמפיין שישישראלי עיצבן ומגדיר מחדש
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

ושוב הם באים לביקורים. החברים הללו, שעזבו לא מזמן לטובת עתיד טוב יותר להם או לילדיהם. "איך אתם חיים פה בחום הזה". יגיד הרווק.

מכנסונים ועקבים. המחאות מדגישות את האבסורד שבנהלים הללו
גלית דהן קרליבך
קשה להיות בחורה אנלוגית בעולם סלולרי